פנסיית זקנה משולמת לזכאים מרגע הגיעם לגיל מסוים המוגדר כגיל הזכאות, ולכל חייהם.
מהו גיל הזכאות לפנסיה? לרוב, זהו גיל הפרישה כמוגדר בחוק גיל פרישה. גיל הפרישה הוא הגיל בו לעובד יש זכות לפרוש מעבודתו, בעוד גיל פרישה חובה (67) הוא הגיל שבו רשאי המעסיק להפסיק את עבודת העובד.
ישנן תוכניות פנסיה שונות שמאפשרות:
• פנסיה מוקדמת – הקדמת מועד הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל – מהלך שילווה בדרך כלל בהפחתה בשיעור הפנסיה.
• פנסיה מאוחרת – דחיית מועד הפרישה לאחר גיל הפרישה הרגיל - מהלך שילווה בדרך כלל בתוספת לפנסיה.

פנסיית נכות משולמת במצב של אובדן כושר עבודה. גובהה נקבע בהתאם לשכרו של העמית וגיל הצטרפותו לקרן הפנסיה, וכן בהתאם למסלול הפנסיה בו בחר.
ישנם מספר סוגי פנסיית נכות בהתאם למצבים השונים:
• פנסיית נכות מלאה – משולמת במקרים של אובדן כושר עבודה מלא (החל מ-75%).
• פנסיית נכות חלקית – פנסיה מופחתת, המשולמת במקרים של אובדן כושר עבודה חלקי (החל מ-25%) ובהתאם מהווה פיצוי על החלק החסר.
• פנסיית נכות זמנית – משולמת לתקופה מוגבלת במקרים של אובדן כושר עבודה זמני.
• פנסיית נכות תמידית – משולמת לכל התקופה עד שהעמית מגיע לגיל בו הוא זכאי לפנסיית זקנה. לאורך תקופה זו העמית ממשיך לצבור את זכויותיו לפנסיית הזקנה.

כשמה כן היא, זוהי פנסיה המשולמת לשאירים של הזכאי (עובד שבוטח בפנסיה, אדם שבוטח באופן פרטי או פנסיונר) כאשר הוא נפטר.
מיהם אותם שאירים להם משולמת הפנסיה?
• בן/בת הזוג של הנפטר.
• ילדי הנפטר - עד הגיעם לגיל 18 או 21, או לכל אורך החיים במקרה שמדובר ביתומים שלא מסוגלים לכלכל את עצמם.
• אנשים אחרים התלויים בנפטר בהתאם למוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.